דיסביוזיס (Dysbiosis)

דיסביוזיס הוא מונח רפואי המתאר מצב שבו אוכלוסיית המיקרואורגניזמים בגוף יוצאת מאיזון. אוכלוסייה זו, המכונה מיקרוביוטה, כוללת חיידקים, נגיפים, פטריות ומיקרואורגניזמים נוספים החיים בגוף באופן טבעי. כאשר האיזון הזה מופר, עלולים להשתנות תהליכים הקשורים לעיכול, לחילוף חומרים, לפעילות מערכת החיסון ולהגנה מפני מחוללי מחלות.

דיסביוזיס יכול להתפתח בהשפעת גורמים שונים. בין הגורמים המרכזיים נמצאים שימוש ממושך או לא מבוקר באנטיביוטיקה, תזונה דלה בסיבים תזונתיים, תזונה עשירה בסוכרים ובשומנים מעובדים, זיהומים, מתח נפשי כרוני, צריכת אלכוהול מוגברת וחשיפה למזהמים סביבתיים. 

המיקרוביוטה קיימת באזורים שונים בגוף, אך עיקר המחקר מתמקד במעי, שבו השפעתה על הבריאות רחבה במיוחד. במצב תקין, מיקרוביוטת המעי מסייעת בפירוק מזון, בייצור חומרים חיוניים, בוויסות מערכת החיסון ובהגנה מפני חיידקים מחוללי מחלות. כאשר האיזון במעי מופר, עשויה להתרחש ירידה במגוון החיידקים המועילים, עלייה יחסית של חיידקים בעלי פוטנציאל מזיק, או שינוי בחומרים שהמיקרואורגניזמים מייצרים. במקרים מסוימים עלולה להיפגע גם רירית המעי - שכבת ההגנה שמפרידה בין חלל המעי לבין שאר הגוף. פגיעה כזו עשויה לאפשר מעבר של חומרים מעוררי דלקת אל מחזור הדם ולעודד תגובה דלקתית רחבה יותר.

בעשורים האחרונים נמצא קשר בין דיסביוזיס לבין שורה רחבה של מחלות ומצבים רפואיים, בהם מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית, תסמונת המעי הרגיז, השמנת יתר, סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם ומחלות אוטואימוניות שונות. חשוב להדגיש כי קשר כזה אינו מוכיח בהכרח סיבה. בחלק מהמקרים דיסביוזיס עשוי להשתתף בהתפתחות המחלה, ובמקרים אחרים הוא עשוי להופיע כתוצאה מהמחלה עצמה, מטיפול תרופתי או משינוי אחר במצב הגוף.

המחקר בדיסביוזיס חשוב במיוחד לרפואה מותאמת אישית, משום שהמיקרוביוטה משתנה מאדם לאדם ועשויה להשפיע על סיכון למחלות, על מהלכן ועל התגובה לטיפול. במרכז דנגור לרפואה מותאמת אישית ובפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן נערכים מחקרים הבוחנים את הקשר בין מיקרוביוטה לבריאות האדם. מחקר בהובלת פרופ' עמרי קורן בחן כיצד שינויים במיקרוביוטת המעי בשליש הראשון להיריון עשויים לסייע בחיזוי מוקדם של סוכרת היריון. מחקר נוסף, גם הוא בהובלת פרופ' קורן, בדק כיצד טיפול אנטיביוטי בימים הראשונים לחיים משפיע על מיקרוביוטת המעי של תינוקות ועל הגדילה בהמשך הילדות. מחקר אחר של אותו חוקר, עוסק בציר המעי-מוח, ומבקש להבין כיצד מיקרוביוטת המעי משפיעה על ההתנהגות.

שאלות ותשובות נפוצות

1. מה זה דיסביוזיס ומהם התסמינים הנפוצים שלו?

הביטוי הקליני של דיסביוזיס משתנה מאדם לאדם ותלוי בחומרת חוסר האיזון ובמיקומו. התסמינים השכיחים ביותר קשורים למערכת העיכול וכוללים נפיחות בטנית מוגברת, גזים, כאבי בטן, שלשולים כרוניים או עצירות, ולעיתים תחושת אי-נוחות כללית לאחר הארוחות. עם זאת, בשל השפעת המיקרוביום על מערכות גוף נוספות, דיסביוזיס עלול להוביל גם לתסמינים מערכתיים כמו עייפות קיצונית ולא מוסברת, קשיי ריכוז, בעיות בעור כגון אקנה או אקזמה, וכן שינויים במצב הרוח וחשקים מוגברים למזונות מתוקים הנובעים מדפוסי הפעילות של חיידקים מסוימים במעי.

2. מהם הגורמים המרכזיים להיווצרות דיסביוזיס במעי?

דיסביוזיס במעי נגרם לרוב משילוב של גורמים סביבתיים והתנהגותיים. אחד הגורמים המרכזיים הוא שימוש תכוף או ממושך באנטיביוטיקה, שעלול לפגוע גם בחיידקים מועילים במעי. גם תזונה דלה בסיבים תזונתיים ועשירה בסוכרים, פחמימות מעובדות וחומרי שימור עלולה לשנות את הרכב המיקרוביוטה ולעודד שגשוג של מיקרואורגניזמים מזיקים. גורמים נוספים כוללים מתח נפשי כרוני, מחסור מתמשך בשעות שינה, צריכת אלכוהול מוגברת וזיהומים במערכת העיכול.

3. כיצד מאבחנים חוסר איזון (דיסביוזיס) בחיידקי המעי?

חוסר איזון בחיידקי המעי, הנקרא דיסביוזיס, נבדק לרוב באמצעות דגימת צואה. הבדיקה מאפשרת לבחון אילו חיידקים ומיקרואורגניזמים נמצאים במעי, מהי הכמות היחסית שלהם, והאם יש ירידה במגוון החיידקים או עלייה במיקרואורגניזמים בעלי פוטנציאל מזיק. במחקר משתמשים לשם כך בשיטות ריצוף גנטי, כמו ריצוף  16S rRNA או ריצוף מטגנומי, שמזהות את החומר הגנטי של המיקרואורגניזמים בדגימה. עם זאת, אין כיום בדיקה אחת שקובעת באופן חד-משמעי דיסביוזיס אצל כל אדם, ולכן יש לפרש את התוצאות לצד התסמינים והרקע הרפואי.

4. מהו הקשר בין דיסביוזיס למחלות מחוץ למערכת העיכול?

דיסביוזיס מתחיל במעי, אך עשוי להשפיע גם על מערכות אחרות בגוף. חיידקי המעי משתתפים בוויסות מערכת החיסון, בחילוף החומרים ובתקשורת בין המעי למוח. כאשר האיזון ביניהם מופר, רירית המעי עלולה להיפגע, וחומרים מעוררי דלקת עשויים לעבור אל מחזור הדם.תהליך כזה יכול לעודד דלקת מתמשכת ברמה נמוכה, שנחקרת כיום בהקשר של מחלות אוטואימוניות, השמנת יתר, עמידות לאינסולין ומחלות נוירולוגיות. עם זאת, הקשר אינו תמיד סיבתי: לעיתים דיסביוזיס משתתף בהתפתחות המחלה, ולעיתים הוא משקף שינוי אחר שמתרחש בגוף.

5. האם חוסר איזון בחיידקי המעי (דיסביוזיס) יכול לגרום למחלות?

דיסביוזיס עשוי להשתתף בהתפתחות מחלות, אך לא בכל מקרה הוא הגורם הישיר להן. מחקרים מצאו קשר בינו לבין מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית, תסמונת המעי הרגיז, השמנת יתר, סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם, מחלות כבד, סוגי סרטן מסוימים, מחלות אוטואימוניות ומצבים הקשורים בציר המעי-מוח.

עם זאת, חשוב להבחין בין קשר לבין סיבה. במקרים מסוימים חוסר האיזון במיקרוביוטה עשוי להשפיע על דלקת, חילוף חומרים או פעילות מערכת החיסון, ובכך לתרום לתהליך המחלה. במקרים אחרים דיסביוזיס עשוי להופיע כתוצאה מהמחלה עצמה, מטיפול תרופתי או משינוי אחר במצב הגוף.

6. כיצד ניתן לטפל בדיסביוזיס ולהחזיר את האיזון למעי?

הטיפול בדיסביוזיס תלוי בגורם לחוסר האיזון ובמצב הרפואי של המטופל. לרוב הוא מתחיל בשינויים תזונתיים, בעיקר הגדלת צריכה של סיבים תזונתיים ופרה-ביוטיקה - רכיבי מזון המעודדים צמיחה של חיידקים מועילים. במקרים מסוימים ניתן לשלב גם מזונות מותססים או תוספי פרוביוטיקה, אך יעילותם משתנה מאדם לאדם ותלויה בהרכב המיקרוביוטה ובסוג החיידקים שניתן.לצד זאת, חשוב לצמצם גורמים שעלולים להחמיר דיסביוזיס, כמו שימוש לא הכרחי באנטיביוטיקה, תזונה דלה בסיבים, צריכת אלכוהול מוגברת ומתח מתמשך. במצבים רפואיים מוגדרים וקשים, למשל זיהום חוזר בחיידק Clostridioides difficile  אפשר להשתמש בהשתלת מיקרוביוטה מצואה, שבה מועברת מיקרוביוטה מתורם בריא כדי לשקם את אוכלוסיית החיידקים במעי.

7. מהו ההבדל בין דיסביוזיס לבין תסמונת שגשוג יתר של חיידקים (SIBO)?

דיסביוזיס הוא מונח רחב המתאר חוסר איזון במיקרוביוטה - אוכלוסיית החיידקים והמיקרואורגניזמים החיים בגוף, בעיקר במעי. הוא יכול להתבטא בירידה במגוון החיידקים, באובדן חיידקים מועילים, בעלייה של חיידקים מזיקים או בשינוי בפעילות שלהם. תסמונת SIBO היא סוג מסוים של דיסביוזיס. בתסמונת זו יש שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק. מצב זה גורם להתססה מוקדמת של מזון, ועלול לגרום לנפיחות, גזים, כאבי בטן ולעיתים גם לפגיעה בספיגת רכיבי תזונה.