סוכרת מסוג 2

סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית כרונית, והיא הסוג השכיח ביותר של סוכרת. במצב תקין, אינסולין - הורמון שמיוצר בלבלב - מאפשר לגלוקוז (סוכר) לעבור מזרם הדם אל תאי הגוף ולשמש אותם להפקת אנרגיה. בסוכרת מסוג 2 מתפתחת בדרך כלל תנגודת לאינסולין: התאים מגיבים לאינסולין פחות טוב, ולכן הסוכר אינו נקלט בהם ביעילות ומצטבר בדם. בתחילה הלבלב מנסה לפצות על כך ומייצר יותר אינסולין, אך עם הזמן הוא עלול להתקשות לייצר את הכמות הדרושה, ורמות הסוכר בדם עולות.

בשונה מסוכרת מסוג 1, שנגרמת מתגובה אוטואימונית הפוגעת בתאי הבטא בלבלב, סוכרת מסוג 2 מתפתחת לרוב בהדרגה וקשורה לשילוב של נטייה גנטית, גיל, מצב בריאותי והרגלי חיים. נוסף על כך, מחלה זו מתקדמת בדרך כלל באיטיות ולא פעם מתגלה במקרה בבדיקת דם.

גורמי הסיכון לסוכרת 2 כוללים עודף משקל, השמנה בטנית, פעילות גופנית מועטה ותזונה שאינה מאוזנת. עם זאת, המחלה אינה נגרמת מגורם אחד בלבד, והיא יכולה להתפתח גם אצל אנשים שאינם סובלים מעודף משקל. לכן חשוב להתייחס אליה כמחלה מורכבת, המושפעת מגורמים ביולוגיים, סביבתיים והתנהגותיים גם יחד.

כאשר רמות הסוכר אינן מאוזנות לאורך זמן, הן עלולות לפגוע בכלי הדם ובעצבים ולהעלות את הסיכון לסיבוכים כמו מחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי, פגיעה בראייה, פגיעה בכליות ונזק עצבי המתבטא בין היתר בכאב, נימול או ירידה בתחושה. אבחון מוקדם, מעקב רפואי ואיזון של רמות הסוכר, לצד טיפול בגורמי סיכון נוספים כמו לחץ דם ושומנים בדם, יכולים להפחית את הסיכון לסיבוכים.

הטיפול בסוכרת מסוג 2 מותאם למצבו הרפואי של כל אדם ועשוי להשתנות לאורך זמן. הוא כולל בדרך כלל שילוב של תזונה מותאמת, פעילות גופנית, ירידה במשקל במידת הצורך ומעקב רפואי קבוע. בהתאם למצב המטופל, ייתכן שיידרש גם טיפול תרופתי בכדורים או בזריקות, ולעיתים גם אינסולין. מטרת הטיפול היא לאזן את רמות הסוכר בדם, להפחית את הסיכון לסיבוכים ולשמור על תפקוד תקין של כלי הדם, הלב, הכליות, העיניים והעצבים.

לצד הטיפולים הקיימים, נערכים מחקרים שמנסים לשקם את תאי הבטא בלבלב, כדי לטפל במקור המחלה. במרכז דנגור לרפואה מותאמת אישית באוניברסיטת בר-אילן, ד"ר רון פירן חוקר דרכים לחידוש תאים אלה כבסיס לפיתוח טיפולים עתידיים בסוכרת.

שאלות ותשובות נפוצות

1. מה זה סוכרת מסוג 2?

סוכרת מסוג 2 היא מחלה כרונית שבה הגוף מתקשה לווסת את רמות הסוכר בדם. במצב זה מתפתחת בדרך כלל תנגודת לאינסולין: הגוף עדיין מייצר אינסולין, אך התאים מגיבים אליו פחות טוב, ולכן גלוקוז (סוכר) מצטבר בדם במקום להיקלט בהם באופן תקין. זהו סוג הסוכרת השכיח ביותר, והוא מתפתח לרוב בהדרגה, בעיקר בגיל מבוגר, אך בשנים האחרונות מאובחן גם בקרב צעירים.

2. מהם גורמי הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2?

סוכרת מסוג 2 מתפתחת משילוב של נטייה גנטית, גיל, מצב בריאותי והרגלי חיים. גורמי סיכון ידועים כוללים היסטוריה משפחתית של סוכרת, עודף משקל ובעיקר השמנה בטנית, פעילות גופנית מועטה, תזונה לא מאוזנת, לחץ דם גבוה, רמות שומנים לא תקינות בדם והיסטוריה של סוכרת היריון. עם זאת, המחלה אינה נגרמת מגורם אחד בלבד, והיא יכולה להתפתח גם אצל אנשים שאינם סובלים מעודף משקל.

3. מהם התסמינים הנפוצים של סוכרת מסוג 2?

סוכרת מסוג 2 מתפתחת בדרך כלל באיטיות, ולכן בשלבים הראשונים היא עלולה שלא לגרום לתסמינים ברורים. כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות לאורך זמן, עשויים להופיע השתנה תכופה, במיוחד בלילה, צמא מוגבר, יובש בפה, עייפות וחולשה. תסמינים נוספים יכולים לכלול ראייה מטושטשת, זיהומים חוזרים, תחושת נימול או עקצוץ בכפות הרגליים וריפוי איטי של פצעים.

4. מהו ההבדל בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2?

בשני סוגי הסוכרת רמות הסוכר בדם עולות, אך הסיבה לכך שונה. בסוכרת מסוג 1 מערכת החיסון פוגעת בתאי הלבלב שמייצרים אינסולין, ולכן הגוף מייצר מעט מאוד אינסולין או אינו מייצר אותו כלל. מחלה זו אינה נגרמת בגלל אורח חייו של החולה, והטיפול בה מחייב מתן אינסולין. בסוכרת מסוג 2 הגוף לרוב עדיין מייצר אינסולין, אך התאים מגיבים אליו פחות טוב. סוג זה קשור יותר לגיל, למשקל, למצב הבריאותי ולהרגלי חיים כמו תזונה ופעילות גופנית, ולכן שינוי באורח החיים יכול להיות חלק חשוב מהטיפול.

5. מה זה תנגודת לאינסולין ואיך היא קשורה לסוכרת?

   תנגודת לאינסולין היא מצב שבו תאי הגוף, בעיקר בשריר, בשומן ובכבד, מגיבים לאינסולין פחות טוב מהרגיל. במצב תקין, אינסולין מסייע לגלוקוז (סוכר) לעבור מהדם אל התאים ולשמש להפקת אנרגיה. כאשר התגובה לאינסולין נחלשת, הסוכר נשאר בדם ברמה גבוהה יותר. בתחילה הלבלב מנסה לפצות על כך ומייצר יותר אינסולין, אך עם הזמן הוא עלול להתקשות לייצר את הכמות הדרושה, ורמות הסוכר בדם עולות.

6. אילו בדיקות דם משמשות לאבחון סוכרת מסוג 2 ומהי טרום-סוכרת?

   אבחון סוכרת מסוג 2 נעשה על ידי גורם רפואי, על בסיס בדיקות דם ובהתאם למצב הרפואי הכללי. בין הבדיקות המקובלות נמצאות בדיקת סוכר בצום ובדיקת HbA1c המשקפת את ממוצע רמות הסוכר בדם בחודשים האחרונים. ככלל, ערכי סוכר בצום של 100-125 מ"ג/ד"ל עשויים להתאים לטרום-סוכרת, וערך של 126 מ"ג/ד"ל ומעלה עשוי להתאים לסוכרת. בבדיקת HbA1c ערכים של 5.7%-6.4% עשויים להתאים לטרום-סוכרת, וערך של 6.5% ומעלה עשוי להתאים לסוכרת. עם זאת, אין להסתמך על בדיקה אחת בלבד או לפרש תוצאות ללא ייעוץ רפואי.

7. איך מודדים ומבצעים מעקב אחר רמות הסוכר בדם?

   מעקב אחר רמות הסוכר נעשה כיום בעיקר באמצעות בדיקות דם, גלוקומטר המבוסס על דגימת דם קטנה מהאצבע, או חיישן רציף לניטור סוכר. לצד השיטות הקיימות, במרכז דנגור של אוניברסיטת בר-אילן נחקרת שיטה למדידת רמות סוכר בדם ללא מגע, באמצעות לייזר, מצלמה, שדה מגנטי ובינה מלאכותית. מטרת הפיתוח היא לאפשר בעתיד מדידה נוחה ופחות פולשנית, אך כיום האבחון והמעקב עדיין נשענים על הבדיקות והשיטות המקובלות.

8. האם אפשר למנוע או לרפא סוכרת מסוג 2?

   אפשר להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, ובחלק מהמקרים להגיע לרמיסיה - מצב שבו רמות הסוכר חוזרות לטווח תקין ללא טיפול תרופתי קבוע או עם טיפול מופחת, בהתאם להחלטת רופא. הדבר תלוי בין היתר במשך המחלה, במשקל, בתזונה, בפעילות הגופנית ובתפקוד הלבלב. תזונה מאוזנת, פעילות גופנית קבועה, ירידה במשקל במידת הצורך ומעקב רפואי יכולים לשפר את הרגישות לאינסולין, לסייע באיזון הסוכר ולהאט את התקדמות המחלה.