שליטה ושייכות בתוך הכאב: שיקום נפשי בדרך למציאת משמעות ותקווה

סטיגמה: המכשול הסמוי בדרך להחלמה 

פרופ' חסון-אוחיון מזכירה את המושג "סטיגמה" כבר בשלבים המוקדמים של ההסבר שלה, ולא בכדי. סטיגמה חברתית וסטיגמה עצמית תופסות מקום מרכזי במחקריה, משום שהן משפיעות לא רק על האופן שבו החברה מתייחסת לאנשים עם מחלות נפש קשות, אלא גם על האופן שבו אותם אנשים לומדים לראות את עצמם. כאשר דעות קדומות וסטריאוטיפים מחלחלים פנימה, הם עלולים לפגוע בתחושת הערך, בזהות ובמוטיבציה להשתקם. 

מהי סטיגמה עצמית ואיך היא מושפעת מסטיגמה חברתית? 

"סטיגמה עצמית היא מצב שבו אדם מפנים את הסטיגמה החברתית. זה יכול לקרות עם סטיגמות שונות, לא רק במחלות נפש. גם כנשים אנחנו יכולות להפנים סטריאוטיפים מגדריים ולחשוב על עצמנו דברים שתואמים את האופן שבו החברה תופסת נשים. במחלות נפש קשות, כמו פסיכוזה, יש סטריאוטיפים שלפיהם אנשים הם מסוכנים, בלתי צפויים או אשמים במחלה שלהם. אלה סטריאוטיפים, ואם אדם עם מחלת נפש קשה מפנים את הסטריאוטיפים האלה כלפי עצמו, תחושת הערך העצמי שלו נפגעת". 

איך סטיגמה עצמית משפיעה על תהליך ההחלמה? 

"אנחנו יודעים שאחת ההשפעות של סטיגמה מופנמת היא תופעה של 'למה לנסות'. אנשים מרגישים משותקים. אם אין מה לצפות ממני, אז למה שאנסה משהו? זו ירידה במוטיבציה. עבור הרבה אנשים, הסטיגמה קשה יותר מהסימפטומים של המחלה עצמה. הם מדברים עליה כמכשול המרכזי בתהליך ההחלמה שלהם". 

האם גם אנשי מקצוע מחזיקים בסטיגמות? 

"כן. גם אנשי מקצוע מחזיקים בסטיגמות, כי גם אנחנו חלק מהחברה. לכן, במחקר שלנו אנחנו בוחנים איך אנשי מקצוע במערכת הרפואית תופסים אנשים עם מחלות נפש קשות, ואילו סטיגמות יכולות להתעורר בתוך מרחב טיפולי. בפרויקט חדש שאנחנו מפתחים אנחנו רוצים לחבר את השאלה הזאת לאירועי שבעה באוקטובר, ולבדוק אם ההסבר שאנשי מקצוע נותנים למחלת נפש כמו פסיכוזה משפיע על הסטיגמה שלהם כלפי המטופל. למשל, אם התגובה המקצועית משתנה כאשר הפסיכוזה קשורה לרקע משפחתי גנטי, לעומת מצב שבו היא קשורה לשירות מילואים ממושך". 

לתת משמעות לחוויה: מטא-קוגניציה והדרך להחלמה 

לצד המחקר על סטיגמה, פרופ' חסון-אוחיון עוסקת גם במטא-קוגניציה ובתפקידה בתהליכי החלמה ממחלות נפש קשות. בעבודתה היא בוחנת כיצד היכולת של אדם להבין את החוויה שלו, לתת לה משמעות ולהתמודד איתה משפיעה על תחושת המסוגלות ועל האפשרות לחיות חיים מלאים יותר. 

מהי מטא-קוגניציה ולמה היא חשובה בתהליך ההחלמה? 

"מטא-קוגניציה היא חלק מקבוצה של יכולות רפלקטיביות - היכולת של אדם לחשוב על עצמו, על המחשבות והרגשות שלו, וגם על מה שעובר על אדם אחר. אצל אנשים שמאובחנים עם מחלות נפש קשות, היכולות האלה עלולות לפעמים להיפגע. יכול להיות קושי לחשוב על העצמי ועל האחר, למצוא פשר במה שעובר עליי, או להבין איך אני מפרש את המציאות. כשזה קורה, תהליך ההחלמה עלול להיפגע באופן משמעותי. 

"המטרה היא לעזור לאנשים להבין את מה שהם עוברים. למשל, אם לאדם יש הזיות, אבל הוא מצליח להבין שהחוויה הזאת קשורה למחלה, וגם לזהות מה עוזר לו להגיב אליה בצורה טובה יותר - זה יכול לסייע לו להתמודד". 

האם אתם מיישמים עקרונות מטא-קוגניטיביים גם בטיפולים? 

"יש לנו טיפול ספציפי שמבוסס על מטא-קוגניציה. אני חלק מקבוצה בינלאומית גדולה שעובדת עם הגישה הזאת, שנקראת .MERIT - Metacognition, Insight and Reflection Therapy היא פותחה על ידי קולגה יקר שלי שנפטר לפני כמה שנים, פרופ' פול ליסייקר. 

"יחד עם קבוצות בארצות הברית, בהולנד ובישראל חקרנו את ההתערבות הזאת. בישראל עשינו שני מחקרי התערבות, אחד מהם היה מחקר מבוקר אקראי בקליניקה של בר-אילן בקהילה. בשני המחקרים בישראל ראינו תוצאות מרשימות מאוד. היה מעודד מאוד לראות שטיפול כזה שנמשך בסך הכול שישה חודשים באמת יכול לעשות שינוי אצל אנשים ולתת להם כלים לחשוב על עצמם באופן שעוזר להם להתמודד טוב יותר בחיים ולהסתגל למצבים שונים". 

"אני חושבת שזה אולי קשור גם לנושא של מטא-קוגניציה. למטפלים יש יותר כלים להבין ולעבד את מה שהם עוברים במסגרת העבודה. כמטפלת, אני יכולה לזהות דימויים חודרניים שעלו בעקבות פגישה עם מטופל שהייתה לי בבוקר, לתת להם שם של טראומטיזציה משנית ולהבין למה הם מופיעים. היכולת הזאת עוזרת לעשות סדר בחוויה ולתת לה משמעות. אצל אנשי תקשורת, שעוסקים בחומרים קשים מאוד אבל לא בהכרח מקבלים הכשרה לעיבוד רגשי שלהם, הכלים האלה פחות זמינים". 

"אנשי תקשורת לא בהכרח מקבלים הכשרה לעיבוד רגשי שלהם". עיתונאים באנדרטה לנרצחי פסטיבל נובה 

 

לחיות לצד הקושי: איך נראית החלמה בפסיכולוגיה השיקומית 

השיקום הפסיכולוגי יוצא מנקודת הנחה שהקושי לא תמיד נעלם, ושלא בכל מצב אפשר לחזור אל החיים כפי שהיו קודם. מחלה קשה, אובדן או טראומה מתמשכת יכולים לשנות את הגוף, את התפקוד, את מערכות היחסים ואת תחושת הביטחון הבסיסית. בתוך מציאות כזאת, מטרת השיקום אינה למחוק את הכאב, אלא לעזור לאדם לבנות מחדש תחושת יכולת, קשר, משמעות ומסוגלות. 

מה נחשב הצלחה בטיפול שיקומי? 

"הצלחה בטיפול שיקומי היא מצב שבו אדם מרגיש שכישורי ההתמודדות שלו טובים יותר, ושהוא מצליח להגיב לאתגרים בצורה מותאמת יותר. זה יכול להתבטא בשיפור סימפטומטי אבל זה קשור גם לתחושת משמעות, שיכולה לעזור מאוד בהתמודדות, וגם ליכולת לווסת רגשות - להבין מה אני מרגיש, איך אני מגיב לדברים, ואיך אני יכול לווסת את החוויות והתגובות שלי. מתי יודעים שאדם סיים טיפול? בדרך כלל הוא יודע, או היא יודעת. יש להם את הדרכים שלהם ואת היכולות שלהם. זה לא אומר שהחיים אחרי טיפול יהיו מושלמים. אין חיים בלי סטרס. אבל אדם יכול להגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא מסוגל להתמודד יחסית טוב עם סטרס ועם אתגרים שמופיעים בדרך". 

איך את שומרת על חוסן אישי מול כל כך הרבה כאב וטראומה? 

"העיסוק בתחום הפסיכולוגיה השיקומית נותן לי הרבה משמעות. אני חושבת שהמפגש עם דברים קשים, והמודעות אליהם, יכולים גם לחדד שאלות בסיסיות מאוד: למה אנחנו כאן, מה אנחנו רוצים לעשות, ואיך אנחנו רוצים לחיות. אני גם לומדת הרבה מהמטופלים שלי. אני זוכרת מטופלת שהייתה לי לפני הרבה שנים, כשעבדתי בהדסה. היא נכנסה לפגישה ואמרה לי: 'ראית את הפרחים בכניסה?' מאז אני מסתכלת אחרת על פרחים. למדתי ממנה משהו על היכולת לראות גם רגעים קטנים של חיים ויופי בתוך מציאות קשה". 

האם תמיד אפשר למצוא משמעות בתוך הקושי? 

"לא תמיד, אבל בהחלט אפשר. יש מצבים שהם באמת טראגיים ועצובים, וגם כמטפלת אני פוגשת כאב שהוא קשה מאוד. אנשים לפעמים מופתעים מהמשאבים הפנימיים שיש להם ומהיכולת שלהם להתמודד עם אתגרים שונים, אבל זה לא אומר שהקושי נעלם או נעשה פשוט יותר. עבור הרבה אנשים האתגר נמשך הרבה מאוד זמן, לפעמים אפילו לתמיד. משמעות יכולה לעזור לאדם להתמודד, אבל היא לא מבטלת את הכאב". 

מתוך המפגש עם מחלות, טראומה ואובדן, פרופ' אילנית חסון-אוחיון חוזרת גם אל האחריות של מערכת בריאות הנפש בישראל. כדי שאנשים יוכלו לקבל מענה בזמן, הטיפול צריך להיות זמין יותר, והדרך לשם עוברת בהשקעה באנשי מקצוע: יותר פסיכולוגים, יותר הדרכה, ויותר לימוד של טראומה, אובדן ופסיכולוגיה שיקומית. 

בעיניה, עבודה עם אנשים שמתמודדים עם פציעה, מחלה או טראומה דורשת הכשרה ייעודית. "אנחנו צריכים ללמד את הסטודנטים שלנו איך לעבוד עם אנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית", היא אומרת. "זה תחום ידע שעומד בפני עצמו". 

 

תמונה ראשית: פרופ' אילנית חסון-אוחיון בסמינר על קורבנות טרור בספרד, 2025