שימוש חוזר בתרופות (Drug Repurposing)

שימוש חוזר בתרופות (Drug Repurposing או Drug Repositioning) הוא תחום מחקר רפואי, שמטרתו למצוא שימושים חדשים לתרופות קיימות שכבר אושרו לשימוש או נמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים. במקום להתחיל מאפס בפיתוח תרופה חדשה – תהליך שיכול להימשך 10–15 שנה ולעלות מיליארדי דולרים – מנסים החוקרים לגלות אם תרופה קיימת יכולה להיות יעילה גם במחלות אחרות מאלה שבעבורן פותחה במקור. 

הרעיון מבוסס על כך שלתרופות רבות יש יותר ממנגנון פעולה אחד, או שהן משפיעות על מערכות ביולוגיות נוספות בגוף. לעיתים מתגלות תופעות לוואי “חיוביות” שמובילות לחשיבה מחדש על השימוש בהן. 

דוגמאות בולטות: 

ויאגרה (Sildenafil) –  פותחה במקור לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי ובאנגינה פקטוריס, אך נמצאה יעילה להפרעות זקפה. 

תלידומיד –  תרופה שגרמה בשנות ה־60 למומים מולדים חמורים, אך בהמשך נמצא שהיא יעילה כטיפול בסרטן דם מסוג מיאלומה נפוצה. 

מטפורמין  – תרופה ותיקה לסוכרת סוג 2, שנחקרת כיום בהקשר של האטת תהליכי הזדקנות וסרטן. 

היתרון שלDrug Repurposing  הוא שהמידע על בטיחות התרופה כבר קיים, ולכן תהליך האישור לשימוש חדש יכול להיות מהיר וזול יותר. בעידן של ביג דאטה, בינה מלאכותית וריצוף גנומי, התחום הזה נמצא בצמיחה מתמדת ונחשב לאחת התקוות הגדולות של הרפואה המותאמת אישית.  

עוד על שימוש חוזר בתרופות בריאיון עם פרופ' חיה ברודי ממרכז דנגור ומהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן >>   https://dangoor-medicine.biu.ac.il/he/node/380