האפיגנטיקה של התא

האפיגנטיקה של התא מתייחסת לאינטראקציה בין אורח החיים והסביבה לבין הגנום שלנו. כלומר, לעובדה שלמרות שהקוד הגנטי אינו ניתן לשינוי, הביטוי הגנטי מושפע בעקבות השפעות סביבתיות. וכך אנשים בעלי מטען גנטי זהה (כמו תאומים זהים) לא בהכרח נראים ומתפקדים או חולים באופן זהה.

מבחינה ביולוגית מדובר בשינויים בתפקוד הגנים שעוברים בתורשה, אך אינם נובעים משינויים ברצף ה-DNAעצמו, אלא מהשפעות כימיות וסביבתיות שמווסתות את ביטוי הגנים. כלומר, כל תאי הגוף מכילים את אותו חומר גנטי, אך בזכות מנגנונים אפיגנטיים תאים שונים מבטאים גנים שונים ומתמחים בתפקודים מגוונים, כמו תאי שריר, עצב או עור.

לכן, המנגנונים האפיגנטיים המרכזיים משפיעים על הזמינות של מקטעי DNA לתהליך השעתוק – כלומר, קובעים אם גן "יפעל" או "יושתק". האפיגנטיקה גם מקשרת בין סביבה לתורשה: תזונה, לחץ נפשי, חשיפה לרעלים ואף חוויות ילדות – כל אלו עשויים לשנות את דפוסי הביטוי הגנטי בתאים, ולעיתים אף לעבור לדורות הבאים.

תחום זה חולל מהפכה בהבנת מחלות סרטן, נוירולוגיה, הזדקנות והתפתחות עוברית, ומצביע על כך שגנטיקה אינה גזירה משמיים – אלא מערכת דינמית, מושפעת ומשפיעה. האפיגנטיקה מציעה תקווה טיפולית בכך שהיא עשויה להיות הפיכה – ואולי גם ניתנת לשינוי יזום.

על וירוסים שמשנים את החותמת האפיגנטית של התא ראו בריאיון עם פרופ' מיטל גל תנעמי באתר דנגור >>