"מהפכת הטיפול בסרטן לא נעצרת": ריאיון עם פרופ' סיריל כהן

לפני כמה שנים לקח פרופ' סיריל כהן את ילדיו לביקור בעיר הולדתו, מרסיי. בין השאר, הוא ביקר איתם בבית הספר שבו למד ופגש שם את אחד אנשי הצוות, שגם אחרי כל השנים זכר אותו. "אני זוכר את אבא שלכם מגיל 12", מסר להם אותו איש צוות, "הוא היה מסתובב עם ספרים במקום לשחק כדורגל וכששאלתי אותו מה ירצה לעשות כשיהיה גדול הוא נתן תשובה שלא אופיינית לילד בגיל כזה: הנדסה גנטית".

סיריל בן ה-12 ידע על מה הוא מדבר. כיום משמש פרופ' סיריל כהן ראש המעבדה לאימונולוגיה ולאימונותרפיה באוניברסיטת בר-אילן ומדען בעל שם עולמי בתחומי ההנדסה הגנטית של תאי מערכת החיסון. בין השאר, מכהן פרופ' כהן גם כסגן דיקן הפקולטה למדעי החיים ע"ש מינה ואבררד גודמן באוניברסיטה, כנשיא הארגון הישראלי לחקר הסרטן, וכחבר במספר ועדות של משרד הבריאות העוסקות באישורים למחקרים קליניים ובבריאות הציבור.

בין פגישה עם סטודנטים לבין עבודה במעבדה, הצלחנו לתפוס את פרופ' כהן לשיחה על עתיד עולם האימונותרפיה והטיפולים המותאמים אישית בסרטן, על נקודות ההשקה שבין החוקרים במעבדות לרופאים בשטח, ועל התכונות שהופכות מדען טוב לכזה.

"האקדמיה בישראל מפגינה תעוזה: החוקרים לא מקבלים את המציאות כפי שהיא"

איש הצוות מבית הספר שלך צדק? כבר בגיל 12 ידעת שתעסוק במה שאתה עושה היום?

"אני לא זכרתי שהוא שאל אותי את השאלה הזו ואת התשובה שנתתי, אבל כן זוכר שלהתעניין בנושא כזה במקום בכדורגל נחשב לחטא גדול במרסיי. אכן, כבר בתיכון התעניינתי במערכת החיסון וכשעליתי לארץ בשנת 1992, בגיל 17, המשכתי בכך, וזה גם הנושא שבחרתי ללמוד בתואר הראשון. בתואר השני התעמקתי בפיתוח חיסונים בשיתוף פעולה בין הטכניון לבית החולים הדסה ובתואר השלישי עסקתי בנוגדנים נגד סרטן. בפוסט-דוקטורט בארה"ב הלכתי לכיוון של תאי T של חולים, תחום שבו אני עוסק גם היום".

במה עוסקת המעבדה שלך באוניברסיטת בר-אילן?

"אנחנו חוקרים דרכים לשיפור התגובה האנטי-סרטנית של מערכת החיסון, ומפתחים טיפולים להנדסת התגובה החיסונית של הגוף, על ידי החדרת גנים ספציפיים לתוך תאי מערכת החיסון. המומחיות שלנו היא הנדסה של התגובה החיסונית כנגד הסרטן על ידי שינוי של תאי T, תאים של מערכת החיסון שאמונים על זיהוי וחיסול התאים הסרטניים. התפיסה הבסיסית שלי כחוקר היא מאוד פרגמטית: אם יש לי את הידע, אני צריך להשתמש בו. אני רוצה שההבנות שלנו במעבדה יתורגמו למעשים שיכולים לעזור למטופלים. לא תמיד חשבו ככה באקדמיה".

הדברים האלה ממחישים את הפער שקיים לפעמים בין החוקרים במגדל השן האקדמי ובין אנשי הרפואה שפוגשים את המטופלים. איך לדעתך אפשר לצמצם את הפער הזה?

"אכן, מדענים ורופאים לא תמיד מדברים את אותה שפה. החוקר מסתכל על מנגנון, ואותו הוא חוקר. הוא יכול לזהות מנגנון מדהים ולעשות ניסוי על סוג מסוים של סרטן בעכבר מסוים וזה עובד נפלא. מול זה, יש לך את הרופא שאומר 'אוקיי, המנגנון שמצאת נחמד, אבל יש לי פה חולים שמחכים לעזרה', ולא תמיד יש את השיח הזה. הפער הזה, בין מה שאני יודע וחושב כחוקר במעבדה, ובין מה שקורה בפועל אצל המטופלים, עומד היום להערכתי על עשר או עשרים שנים. צריכים לגשר בין הפערים, ליצור שפה משותפת, תבניות עבודה משותפות, כנסים משותפים, ולחזק את הקשר בין שתי הקהילות".

כמי שנולד וגדל בצרפת ועשה פוסט-דוקטורט בארצות הברית, האם יש אמת באמירות על "הראש הישראלי" גם באקדמיה?

בהחלט. החוצפה הישראלית והחשיבה היצירתית בולטות גם באקדמיה. כדי לפרוץ דרך, צריכים לא רק לחשוב מחוץ לקופסה, אלא גם לא לפחד לקחת סיכונים, ולכך נדרש מניע חזק. אני חושב שהאקדמיה בישראל בהחלט מפגינה תעוזה. החוקרים, שהם מאוד מעמיקים, לא מוכנים לקבל את המציאות כפי שהיא, וזה מה שמניע אותם. אני יכול להעיד על עצמי, שכמדען, כאשר אני רואה סבל, אני פשוט לא יכול לקבל את המצב כפי שהוא".

להילחם באש עם אש: הנדסת מערכת החיסון

כינית פעם את מה שהמעבדה שלך עושה כ"להילחם באש עם אש". תוכל להסביר?

"בשמחה. תאי סרטן הם בעצם תאים שמשנים את ההתנהגות שלהם, אבל הם עדיין תאים של הגוף, ולכן לגוף לא ברור אם הם איום מוחלט או לא. באופן טבעי, המערכת שאמונה על ההבחנה הזאת ועל הגנה מפני מחלות שונות, כולל סרטן, זאת מערכת החיסון. מערכת החיסון מסוגלת לזהות הבדלים דקים מאוד בין תא נורמלי לתא סרטני, אבל לפעמים יש כשלים. אחד הגורמים לכשל הוא היכולת של הגידול הסרטני לנטרל את הפעילות של מערכת החיסון או לדכא אותה. המטרה שלנו היא להשתמש באותן מערכות שאמורות לדכא את מערכת החיסון ולהפוך אותן למערכות שדווקא ידרבנו את מערכת החיסון להילחם בתאים הסרטניים".

לאחרונה פורסם מחקר שלכם בשיתוף בית החולים הדסה, עם שיעור תגובה של 90%. תוכל לספר לנו על כך?

"אנחנו בעצם יצרנו את הטיפול הראשון, ממש כחול-לבן, בתחום הזה של הנדסת מערכת החיסון: החל משלב הקונספט הבסיסי, שלב התכנון, דרך הבנייה של המולקולה אצלי במעבדה ועד למיטת המטופל. המולקולה שפיתחנו מצד אחד מזהה תאים סרטניים ומצד שני מפעילה תאי T, כך שהיא מהווה גשר בין מערכת החיסון לסרטן, ואנחנו מכניסים אותה בעזרת וירוס לתוך התאים. במסגרת המחקר, הנדסנו תאי T של חולי מיאלומה ועמילואידוזיס. שיעור התגובה של חולי המיאלומה הגיע ל-90%, ושיעור התגובה של חולי העמילואידוזיס היה מלא – 100%. זה ממש להילחם באש עם אש".

התובנות שגיליתם במחקר הזה מוגבלות רק לסרטן מסוג מיאלומה או שהן נכונות לסוגים אחרים של סרטן?

"צריך להבין שלכל סוג של סרטן יש המאפיינים שלו ומנגנוני ההסתתרות שלו, אז לכל אחד מהסוגים אנחנו צריכים למצוא את המינון הנכון של שינויים במערכת החיסון. זאת הפכה להיות הגישה המובילה אצלנו בחודשים האחרונים – לפתח כלים שונים ואז לשלב אותם לפי סוג הסרטן במינון הדרוש".

יש להניח שבדרך יש גם אכזבות. לא כל ניסוי הופך ל-90% הצלחה בשטח.

"אני חושב שבחיים של חוקר זה קורה כמעט בכל יום. לפעמים יש לך פתאום הברקה כשאתה רוכב על האופניים בדרך למעבדה וחושב על מאמר שקראת. אתה מצייר את זה, מתכנן, מזמין את החומר או מסנתז אותו, עושה את הניסוי, וזה עובד מדהים. במקרים אחרים – זה לא. אני תמיד אומר לסטודנטים שלי, שאין כזה דבר ניסוי שנכשל. זה לא הניסוי נכשל, אלא ההנחה שלך הייתה שגויה. עכשיו אתה צריך לנתח את התוצאות, להבין את המשמעות וללמוד מכך. אפשר לומר שזה גם הכיף וגם הטרגדיה הגדולה של המחקר: לפעמים מה שאתה מקבל זה לא מה שציפית לקבל".

איך מתאוששים ממצב שבו הרבה עבודה שהושקעה מביאה לתוצאות שלא ציפית להן?

"אחת התכונות של חוקר טוב זה עניין של 'נחום תקום'. נפלת? אתה קם ולא מתייאש. חשוב לשמר את ההתלהבות ולא להתייאש, גם אם הניסוי לא עבד כמו שצריך או לא נתן את התוצאות, כי בסוף אני מאמין שמשהו יצליח, ובשביל אותם אנשים שיקבלו את הטיפול הזה היה שווה להשקיע את כל השנים ואת המאמץ בדרך, שחלק מתהליך הלמידה שלו כולל גם כישלונות. כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. אני מאמין בזה".

העתיד של הטיפול בסרטן: רפואה מותאמת אישית להמונים

אישית, אתה אופטימי לגבי המלחמה של האנושות בסרטן?

"אנחנו חייבים להיות אופטימיים. יכול להיות שזה לא מספק את המטופל שנמצא היום במחלקה אונקולוגית אבל אין לי ספק שמהפכת הטיפול בסרטן לא נעצרת. אנחנו מבינים יותר ויותר דברים וגם מקצרים את הזמן שבין הגילויים האלה לבין היישום הפרקטי שלהם".

תכלס, האם העשור הקרוב צפוי להיות דרמטי מבחינת המלחמה בסרטן?

"אין לי ספק. אנחנו כל הזמן לומדים ומגלים דברים חדשים, למשל את תפקיד המיקרוביום, אוכלוסיית החיידקים הייחודית שיש לכל אחד בגוף, במלחמה בסרטן. בעבר לא חשבנו שהדברים האלה משפיעים וגם לא הייתה לנו דרך לבדוק את זה כי לא היו טכנולוגיות מתאימות. עכשיו יש את הטכנולוגיות המתאימות והן ממשיכות להתפתח".

תוכל לתת לנו מבט לאיך ייראה טיפול בסרטן בעתיד?

"תחשוב על זה שאולי בעוד חמש כמה שנים אתה תגיע לבית החולים, תיתן דגימת דם, ומאחורה במעבדה הם כבר יהנדסו את התאים בהתאם לצורך, יחזירו לך אותם לגוף, ייתנו לך קפסולה של חיידקים לבליעה ויגידו לך ללכת הביתה. זה החזון. אני חולם על חזון שבו לכל סוג של סרטן תהיה לי את המולקולה המתאימה פה בארון מאחוריי, ואני רק אצטרך להתאים את התרופה לפי המאפיינים הגנטיים של אותו חולה. אפשר לקרוא לזה רפואה מותאמת אישית להמונים".