הקול אומר הכול? ניתוח קולי ממוחשב חושף את הדינמיקה בחדר הטיפולים

אחד התחומים שבהם מתמחה מעבדת הפסיכותרפיה בבר-אילן הוא Treatment Course Guidance – "הנחיות לאורך הטיפול", כלומר: פיתוח כלים להדרכת מטפלים, זיהוי גורמים שיכולים לשפר את מסלול הטיפול ואת תוצאותיו, ובחינה של כלים טיפוליים ושל גישות טיפוליות שיכולים לסייע למטופלים להשיג תוצאות טובות.

המעבדה הקלינית המחקרית שלנו, בהובלת פרופ' דנה אציל-סלונים, מצוידת במגוון מערכות מתקדמות, ביניהן מערכת הקלטה המנהלת תיעוד מרובה-ייצוגים הכולל ערוצי אודיו, וידיאו ונתונים פיזיולוגיים, המתועדים פגישה-אחר-פגישה, ומספקים מאגר נתונים איכותי וגדול לביצוע מחקרים מדויקים בתחום בריאות הנפש.  

במחקר זה, הראשון מסוגו בעולם, פיתחו החוקרים מערכת אוטומטית שמסוגלת לנתח נתוני דינמיקה קולית ולהגדירם במודלים של דינמיקה רגשית, ובחנו אם לדינמיקה הקולית והרגשית בין שותפי השיח, המטופל והמטפל, יש קשר לתוצאות הטיפול עצמו.

רקע: הערוץ הקולי ככלי למדידת דינמיקה טיפולית

קולנו הוא אחד מאמצעי הביטוי העיקריים שלנו, ומעבר לתוכן הדברים, גם האיכות הקולית והדינמיקה הקולית נושאות מידע רב לגבי מצבו הנפשי והרגשי של האדם. לדוגמה, הדינמיקה הקולית, המתבטאת בעוצמת הקול ובטון שלו, יכולה להעיד על רמת העוררות או הוויסות הרגשי של האדם.

ויסות רגשי מתרחש גם ברמה התוך-אישית וגם ברמה הבין-אישית. הצורך באחרים שיעזרו לנו לווסת את רגשותינו טבוע בנו מינקות. תינוקות וילדים מתקשים לעיתים לווסת את הרגשות של עצמם, וזקוקים לאדם אחר, הורה או מטפל, שיסייע להם להירגע, כאשר הערוץ הקולי הוא אחד האמצעים העיקריים המשמשים לכך. באופן זה, עם התפתחותו, לומד התינוק לווסת את רגשותיו באופן עצמאי יותר.

אולם גם כמבוגרים, לעיתים קרובות אנו זקוקים לאחרים שיעזרו לנו לווסת את רגשותינו. אחת המטרות המרכזיות של טיפול פסיכותרפי הינה לעזור למטופלים להרחיב את יכולת הוויסות הרגשית שלהם במסגרת הדינמיקה הרגשית המתרחשת בחדר הטיפולים בין המטפל והמטופל. אך האם אפשר להשתמש בערוץ הקולי על מנת לכמת את המידה שבה המטפל והמטופל משפיעים זה על זה כדי לווסת את העוררות הרגשית של המטופל? ומהי הדינמיקה המקדמת את המטופל לתוצאות טיפול טובות יותר? בכך עוסק המחקר שלפנינו.

השערות המחקר: הקשר בין רמת עוררות קולית להצלחת הטיפול

במחקר הנוכחי, ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין דינמיקות של עוררות קולית בין המטופל והמטפל לבין הצלחה או אי הצלחה של טיפול פסיכותרפי.

ההשערות שעמדו בבסיס המחקר היו:

1. השערה ראשונה: ההשערה הראשונה כללה שתי השערות משנה הנוגעות לרמות העוררות במהלך פגישות טיפוליות:

• החוקרים ציפו לראות כי רמות העוררות הקולית, הן של המטופל והן של המטפל, ילכו וירדו לעבר רמות הבסיס של שני השותפים לשיחה ("הפחתה").
• החוקרים ציפו לראות כי רמות העוררות של המטופל ושל המטפל "נמשכות" זו לעבר זו, באופן שמוביל גם הוא להפחתה.

2. השערה שנייה: ההשערה השנייה כללה אף היא שתי השערות משנה, הנוגעות לרמות העוררות במהלך הטיפול:

• החוקרים ציפו לראות כי מגמת ההפחתה לעבר רמת הבסיס מתגברת לאורך מסלול הטיפול.
• נוסף על כך ציפו החוקרים לראות את ה"משיכה" בין רמות העוררות של השותפים לשיחה מתגברת במהלך מסלול הטיפול.

3. השערה שלישית: גם השערה זו נחלקת לשניים, והיא נוגעת לקשר בין העוררות הקולית לתוצאות הטיפול:

• החוקרים ציפו לראות כי קיים קשר בין ההפחתה של רמות העוררות הקולית במישור התוך-אישי ובין תוצאות הטיפול.
• נוסף על כך ציפו החוקרים למצוא קשר בין הפחתת רמת העוררות הקולית במישור הבין-אישי ובין תוצאות הטיפול.

איסוף הנתונים למחקר ואופן ניתוחם

הנתונים ששימשו בסיס למחקר זה התקבלו מהקלטות של שיחות טיפול שבועיות שנערכו לאורך כשנה, עם 30 מטופלים בוגרים בקליניקה קהילתית הפועלת באוניברסיטת בר-אילן. הדגימה כללה 279 פגישות טיפול; צוות המטפלים מנה 24, מתוכם 22 במסלול הכשרה לתואר שני קליני ו-2 במסלול לתואר שלישי. הטיפולים נעשו בהדרכת קלינאים בכירים.

הגישה הטיפולית הדומיננטית בקליניקה היא מודל של טיפול פסיכותרפי פסיכודינמי קצר-מועד. המדדים אשר שימשו בסיס לניתוח חומרי הגלם כללו:

1. סולם דירוג התוצאות (ORS): כלי זה מבוסס על דירוג שנותנים המטופלים לרמות התפקוד שלהם בארבעה תחומים – האישי, המשפחתי, החברתי והתפקוד הכללי שלהם.

2. עוררות קולית (VA): את העוררות הקולית מדדו החוקרים בעזרת כלים חישוביים מתקדמים. ראשית, באמצעות אלגוריתם מיוחד, הופרדו תורות הדיבור, ומוינו לתורות המטפל והמטופל. לאחר מכן, בוצע חישוב רמת העוררות הקולית על בסיס מדד משוקלל של שלושה מאפיינים של הקול – עוצמת הקול, גובהו והאיכות שלו, זאת תוך שימוש בכלי טכנולוגי מתקדם שפותח על ידי חוקרים במעבדות סל בקליפורניה.

עבור כל אחד מהמשתתפים בשיחה הטיפולית – המטופלים והמטפלים – נערך חישוב של רמת העוררות הקולית הממוצעת לאורך כל השיחה, ואליו התייחסו החוקרים כרמת העוררות הבסיסית – (Baseline). בכל תור דיבור, זיהו החוקרים את רמת העוררות הקולית של הדובר בחלק הראשון של תור הדיבור ובסופו.

על מנת לבחון את הוויסות הקולי התוך-אישי, נבדק עד כמה רמת העוררות בכל תור דיבור מושפעת מרמת העוררות של הדובר בתור הדיבור הקודם. על מנת לבחון את הוויסות הבין-אישי, נבדק עד כמה רמת העוררות של הדובר בכל תור דיבור מושפעת מרמת העוררות של הדובר השני בתור הדיבור הקודם.

נוסף על כך, על ידי השוואה לרמת העוררות הבסיסית של הדובר, יכלו החוקרים לבחון אם עוצמת העוררות פחתה או גברה, ואם אכן אפשר למדוד כמותית את מידת ה"משיכה" לעבר רמות הבסיס של המטפל ושל המטופל.

תוצאות המחקר: השערת מחקר #1 – הפחתה ומשיכה בשיחת טיפול

החוקרים גילו כי אכן, בהתאם להשערתם, "הפחתה" משמעותית ברמות העוררות הקולית נרשמה בשיחת הטיפול, וזאת במישור התוך-אישי של כל אחד מהדוברים. כלומר, גם המטופל וגם המטפל נטו "להרגיע" את עצמם לעבר רמת העוררות הבסיסית שלהם. עוד גילו החוקרים כי נטייה זאת התעצמה ככל שעוצמת העוררות הקולית חרגה מרמת העוררות הבסיסית.

כמו כן, החוקרים זיהו כי בהתאם להשערתם, רמות העוררות הקולית של המטפל ושל המטופל "נמשכות" זו לעבר זו, ולעבר רמת העוררות הבסיסית של כל אחד מהם. גם כאן זיהו החוקרים כי משיכה הדדית זאת מתעצמת ככל שההבדל בין רמות העוררות בין הצדדים גדול יותר.

תוצאות המחקר: השערת מחקר #2 – הפחתה ומשיכה לאורך מסלול הטיפול

כדי לבחון את השינוי במידת ההפחתה הקולית לאורך מסלול הטיפול, הוזנו נתוני הפגישות למודל החישובי.

בכל הנוגע למישור התוך-אישי, כפי שאפשר לראות בתרשים 2, נמצא קשר קרוב בין מספר הפגישה ובין עוצמת ה"הפחתה הקולית" התוך-אישית שתועדה במטופלים. כך הוכיחו החוקרים את השערת המחקר שלפיה מידת ההפחתה התוך-אישית של המטופלים הולכת וגוברת ככל שמתקדם הטיפול.

בכל הנוגע למישור הבין-אישי, הרי שבניגוד להשערת המחקר גילו החוקרים כי מידת ההפחתה במישור הבין-אישי דווקא הלכה ופחתה ככל שהתקדם הטיפול. בתרשים 2 אפשר לראות את העלייה במידת ההפחתה התוך-אישית ובמקביל את הירידה במידת ההפחתה הבין-אישית ככל שמתקדמים הטיפולים.

תוצאות המחקר: השערת מחקר #3

כדי לבחון את הקשר שבין תוצאות הטיפול ובין הפחתת העוררות הקולית התוך-אישית והבין-אישית, הוזנו נתוני תוצאות הפגישה הטיפולית למודל החישובי.

גם כאן התגלו שינויים בין המישור התוך-אישי למישור הבין-אישי: בניגוד להשערתם, לא מצאו החוקרים קשר בין הפחתת העוררות הקולית התוך-אישית ובין תוצאות הטיפול, אך כן מצאו קשר הדוק בין מידת הפחתת העוררות הקולית במישור הבין-אישי ובין תוצאות הטיפול.

כדי לחקור קשר זה לעומק, בחנו החוקרים את ההיבט של הפחתה-עצמית בפגישות טיפוליות שדורגו כמוצלחות ובפגישות טיפוליות שהוגדרו כבלתי-מוצלחות. כאן גילו החוקרים כי בהתאם להשערתם, הטיפולים שבהם נרשמה הפחתת עוררות קולית משמעותית היו הטיפולים המוצלחים, ואילו בטיפולים שהוגדרו כבלתי-מוצלחים נרשמו רמות נמוכות יותר של הפחתה. תרשים 3 ממחיש את הקשר בין תוצאות הטיפול ובין הפחתת העוררות הקולית במישור התוך-אישי ובמישור הבין-אישי.

משמעות ממצאי המחקר

ממצאים המחקר מראים כי הדינמיקה התוך-אישית והדינמיקה הבין-אישית מתרחשות במקביל – כלומר, מנגנון הוויסות הרגשי תלוי במשאבים פנימיים (המטופל מול עצמו) וחיצוניים (המטופל מול המטפל).

החוקרים הראו כי עם התקדמות הטיפול, יורדת מידת הפחתת העוררות ההדדית הבין-אישית, ועולה מידת הפחתת העוררות התוך-אישית בקרב המטופלים. כלומר, ככל שהטיפול התקדם, נעשה המטופל פחות ופחות תלוי בוויסות החיצוני מצד המטפל.

הממצאים עולים בקנה אחד עם תיאוריות פסיכודינמיות מודרניות שלפיהן בזכות השימוש במשאבים המשותפים של הצמד, ככל שמתקדם תהליך הטיפול מתגברות יכולות הוויסות הרגשי של המטופל, בתהליך הדרגתי שבסיומו המטופל מפנים אותן ו"הופך אותן לשלו". כלומר, ככל שהטיפול מתקדם, נעשה המטופל פחות ופחות תלוי בוויסות החיצוני מצד המטפל.

הקשר ההדוק שמצאו החוקרים בין מידת ההפחתה ההדדית שנרשמה בקרב המטופלים ובין מידת ההקלה שחשו בתסמיניהם ממחיש את חשיבות הקשר הרגשי בין המטפל למטופל, ואת האופן שבו אנשים נעזרים במשאביהם של אחרים על מנת לווסת את רגשותיהם.

ערך משמעותי לבריאות הציבור

ממצאי הדינמיקה הקולית שנחשפו במחקר זה – נטייתם של המטופלים ושל המטפלים לחזור לרמת העוררות הרגשית הבסיסית שלהם, ועם זאת "להימשך לעבר" רמת העוררות של שותפם לשיחה ולעבר רמת העוררות הרגשית הבסיסית של השותף – יכולים לספק ערך רב למטפלים. ממצאים אלה תומכים ברעיון שלפיו מטפלים שרמות העוררות שלהם מסונכרנות עם אלו של המטופל, ובמקביל מווסתים כלפי מטה את רמת העוררות הרגשית של עצמם ושל המטופל, יכולים לסייע במידה רבה יותר למטופל לפתח כישורי ויסות רגשי טובים יותר.

מעבר לממצאי המחקר, הרי שעצם המתודולוגיה שפיתחו החוקרים לצורך המחקר תוכל לשמש במחקרים נוספים שישפכו אור על היבטים נוספים של מערכת היחסים המורכבת בין המטפל למטופל ולסייע למטפלים להגיע לתוצאות טובות יותר עם המטופלים שלהם.