דגנרציה ולריאנית? לא אצל תולעי C. elegans

פציעה הגורמת לנזק נוירונלי מלווה לעיתים קרובות בדגנרציה ולריאנית, WD. מצב זה, הקרוי על שמו של הרופא הבריטי אוגוסטוס וולר, מאופיין באובדן של אזור האקסון בנוירונים במקום הפציעה. ברמה המולקולרית, WD נגרמת כאשר העברתו של האנזים NMNAT2 אל האקסון נפגעת. עקב כך ישנה הצטברות אקסונלית של המטבוליט NMN, שבדרך כלל נצרך על ידי NMNAT2, ופעילותו של אנזים שני, SARM1, הידוע כחלבון מעודד-דגנרציה, מוגברת. דיכוי פעילותו של SARM1, אפילו בחוסר מוחלט של NMNAT2, ביכולתו למנוע WD. דגנרציה ולריאנית נצפתה במודלים רבים, כולל זבובים, דגים, עכברים ובאדם. אולם, למרבה ההפתעה, תולעי נמטודה מסוג C. elegans אינן חוות WD כלל. במחקר שפורסם ב-Nature Communications, פרופ' ירדן אופטובסקי וקבוצתו השתמשו, בין השאר, בשיטות קריסטלוגרפיות במטרה להשוות בין SARM1 האנושי ובין מקבילו בתולעת, TIR-1. נמצא כי פעילותו של TIR-1 נמוכה באופן משמעותי מזו של SARM1. נוסף על כך, ביטויו של SARM1 האנושי בנמטודות רכש להן את היכולת לעבור WD כתוצאה מפציעה.